Vayedaber

הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַלְמְנָה כול'. נִיחָא שֶׁנִּתְגָּֽרְשָׁה. נִתְאַלְמְנָה. מִי עוֹרֵר. הַיּוֹרְשִין.

Pnei Moshe (non traduit)

היורשים. כלומר דהש''ס מפרש דחשבינן לטענת היורשין ברי כיון דטענינן ליתמי כל מה דמצי אבוהון למיטען והילכך צריכה להביא ראיה:

גמ' ניחא שנתגרשה. וטוענת עם הבעל:

נתאלמנה מי עורר. כנגדה דקס''ד דלא אלים טענתייהו דהיורשין נגד טענת ברי שלה כיון דטענתן אינה אלא בשמא:

משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּֽרְשָׁה הִיא אוֹמֶרֶת בְּתוּלָה נִשֵּׂאתִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא אַלְמָנָה נְשָׂאתִיךְ אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיָּצָאת בְּהִינוּמָא 9a וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף חִילּוּק קְּלָיוֹת רְאָייָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

קליות. כשהשבלין לחין מייבשין אותן בתנור והן קליות ומתוקות לעולם:

אף חלוק קליות ראיה. במקומו של רבי יוחנן בן ברוקה היו נוהגין לחלק קליות בנשואי הבתולות:

וראשה פרוע. שערה על כתיפה כך היו נוהגין להוציא הבתולות מבית אביהן לבית החתונה:

בהינומא. מפרש בגמרא:

הוא אומר. אנתגרשה קאי ובנתאלמנה היורשים אומרים אלמנה נשאך אבינו ובדלא נקיטא כתובה איירי:

מתני' האשה שנתאלמנה או שנתגרשה. ותובעת כתובתה:

וְהַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב וְרוֹב הַנִּישְּׂאוֹת בְּתוּלוֹת נִישְּׂאוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה. בְּתוּלָה נִישֵּׂאת. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא הִילְּכוּ לְמִידַּת הַדִּין וּלְמָמוֹן אַחַר הָרוֹב. תַּמָּן תַּנִּינָן. שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא עוֹבְּרָהּ בְּצִידָּהּ. וְכִי רוֹב הַפָּרוֹת מַפִּילוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה. מַחְמַת נְגִיחָה הִפִּילָה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא הִילְּכוּ לְמִידַּת הַדִּין וּלְמָמוֹן אַחַר הָרוֹב. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וּבְדָבָר אֶחָד הִילְּכוּ לְמִידַּת הַדִּין וּלְמָמוֹן אַחַר הָרוֹב. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי אָחָא. גָּמָל שֶׁהָיָה אוֹחֵר בֵּין הַגְּמָלִים וְנִמְצָא שָׁם אֶחָד מֵהֶן מֵת. חַייָב. אֲנִי אוֹמֵר. אוֹתוֹ שֶׁהָיָה אוֹחֵר נְשָׁכוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חייב. בעל הגמל הזה שאני אומר מסתמא אותו שהיה אוחר נשכו לזה ומת והיינו דאזלינן בתר רובא וטעמא דאומדנא דמוכח הוא שזה הרגו כיון שמצאו עומד בצידו:

גמל שהיה אוחר. עוסק בתשמיש ועל שם שתשמישו אחור כנגד אחור כדאמר בבכורות קרי ליה אוחר וסתם בהמות משתגעות בשעת תשמיש ומכין הזכרים זה את זה:

ובדבר אחד. יש דבר אחד שהלכו בו אף בממון אחר הרוב:

וכי רוב הפרות מפילות. בתמי' ואמור מחמת נגיחה הפילה דהא רוב פרות אין מפילות וליחייב בעל השור חצי נזק לולד:

ונמצא עוברה בצידה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ולא מת מחמת הנגיחה או משנגחה ילדה ומחמת נגיחה הפילתו משלם חצי נזק לפרה ורביע הנזק לולד משום דחצי נזק דהולד הוי ממון המוטל בספק וחולקין:

זאת אומרת שלא הילכו למדת הדין ולממון. כלומר לדין הממון ובב''ק הכי איתא למידת הדין בממון אחר הרוב דלא אזיל בתר רובא אלא לאיסורא אבל לא לממונא:

והלך אחר הרוב. מתני' דקאמרה אם יש עדים כו' טעמא דאיכא עדים הא ליכא הבעל מהימן ואמאי הלך אחר הרוב ורוב בתולות נישאות ואם כן אמור מעתה אף זו בתולה נישאת ותהא נאמנת:

רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף חִילּוּק קְּלָיוֹת רְאָייָה. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין הִיא. זֹאת אוֹמֶרֶת. בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין אֵין לָהּ חִילּוּק קְלָיוֹת. תַּנֵּי. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. אַף מִי שֶׁהוֹלִיכוּ לְפָנֶיהָ חָבִית שֶׁלַּבְּסוֹרוֹת. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין הִיא. זֹאת אוֹמֶרֶת. בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין אֵין לָהּ חָבִית שֶׁלַּבְּשׂוֹרוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חבית של בסורות. שעושין לה סימן לבשר שבתולה היתה כהאי דאמר בבבלי חבית של יין תרומה מעבירין לפניה לומר זו ראשית כתרומה ראשית:

יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּגִין אֵילּוּ שֶׁיָּֽצְאוּ בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וְרֹאשָׁהּ פָרוּעַ וְעֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין הִיא. זֹאת אוֹמֶרֶת. בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין אֵינָהּ יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא מוּכַּת עֵץ הִיא. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מוּכַּת עֵץ כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא חָשׁוּ לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יוצאה וראשה פרוע ר''ח בשם רבי יוחנן בגין אלו שיצאו ביום הכיפורים. כלומר דרבי יוחנן מפרש טעם המנהג שהיו נוהגין להוציא הבתולות פרועות ראש והוא זכר לאבילות ע''ש שבטלה מהן השמחה שהיו נוהגות לצאת ביוה''כ ולשמוח במחולות הכרמים כדאמרינן בסוף תענית ובשביל זה התקינו שיהו הבתולות יוצאות בשעת שמחת חופתן פרועות ראש כאבלות וכמו שהיו נוהגין לתת אפר בראש החתן במקום הנחת תפילין זכר לאבילות ירושלים:

ופריך וראשה פרועה ועדיה כו'. דקאמרת בשביל שעדים מעידין שיצאה פרועת ראש בחזקת בתולה היא וכתובתה מאתים אמאי וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היתה ועשו לה כל הסימנין הללו ואין לה אלא מנה:

זאת אומרת בתולה מן הנשואין. אסורה לצאת ראשה פרוע שכבר נקרא עליה שם נשואה:

וחש לומר. אכתי ניחוש שמא מוכת עץ היתה ואין לה אלא מנה:

אלא כר''מ. כלומר אם נימא דמתני' לא אתיא אלא כר''מ דאמר מוכ''ע נמי כתובתה מאתים ודלא כרבנן:

לא חשו על דבר שאינו מצוי. דמוכ''ע לא שכיחא ולא תלינן בהא ומתני' ככ''ע אתייא:

בְּהִינוּמָא. תַּמָּן. נַמְנוּמָא. רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. פֹּירֵיוֹמָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בהינומה תמן. רבנן דבבל מפרשי נימנומה והוא צעיף שעל ראשה משורבב על עיניה כמו שאנו עושין ומתוך שאין עיניה מגולין פעמים שהיא מתנמנמה בתוכה ולכך נקרא הינומא ע''ש תנומה:

פיריומא. כמו אפריונא והוא חופה של הדס שעושין וכן פליגי בה כהאי בבבלי:

טְעָנוֹ מְנָה וְכָפַר בּוֹ וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁחַייָב לוֹ חֲמִשִּׁים. רִבִּי חִייָה רֹבָא אוֹמֵר. נִשְׁבַּע עַל הַשְּׁאָר. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר. אֵינוֹ נִשְׁבַּע עַל הַשְּׁאָר. מִשְּׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית לָמַד רִבִּי חִייָה רֹבָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית. זֶה אוֹמֵר. אֲנִי מְצָאתִיהָ. וְזֶה אוֹמֵר. אֲנִי מְצָאתִיהָ. זֶה שֶׁתּוֹפֵס בְּחֶצְייָהּ כְּמֵבִיא עֵדִים שֶׁחֶצְיָהּ שֶׁלּוֹ. וַהֲלָהּ אוֹמֵר. כּוּלָּהּ שֶׁלִּי. וְזֶה שֶׁהוּא תוֹפֵס בְּחֶצְייָהּ כְּמֵבִיא עֵדִים שֶׁחֶצְיָהּ שֶׁלּוֹ. וַהֲלָהּ אוֹמֵר. כּוּלָּהּ שֶׁלִּי. נִשְׁבַּע שֶׁאֵין כּוּלָּהּ שֶׁלּוֹ. וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תְּקָנַת שְׁבוּעָה הִיא. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם רוֹאֶה אֶת חֲבֵירוֹ בַשּׁוּק וְאוֹמֵר לוֹ. טַלִּית שֶׁעָלֶיךָ שֶׁלִּי הוּא. בּוֹא וְחַלֵּק עִמִּי טַלִּיתָךְ. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַב. מוֹדֶה חֲבִיבִי בִשְׁטָר. הֵיךְ עֲבִידָא. טְעָנוֹ מְנָה וְכָפַר בּוֹ וְהוֹצִיא שְׁטָר שֶׁהוּא חַייָב לוֹ חֲמִשִּׁין. אֵין לוֹ 9b אֶלָּא חֲמִשִּׁין. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כֶּסֶף סִילְעִין דִּי אִינּוּן וְנִמְחֲקוּ אֵין פּוֹחֵת מִשְּׁנַיִם. מִכָּן וָאֵילָךְ הַמַּלְוֶה אוֹמֵר. חָמֵשׁ. וְהַלֹּוֶה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. הוֹאִיל וְהוֹדֶה מִן הַטַּעֲנָה יִשְׁבַּע. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין הוֹדָאָה מִן הַטַּעֲנָה. מִפְּנֵי שֶׁאֵין הוֹדָאָה מִן הַטַּעֲנָה. וְהָא אִם הוֹדָייָה מִן הַטַּעֲנָה חַייָב. וָכָא לֹא כְמִי שֶׁהוֹדָייָה מִן הַטַּעֲנָה הִיא. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא חַייָב לָהּ מְנָה. וְהִיא כְתוֹבַעַת בְּיָדוֹ מְנָה אֶחָד וְהוּא אֵינוֹ מוֹדֶה לָהּ. הַמּוֹצִיא מַחְבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָייָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הואיל והודה מן הטענה. שהרי בשלישי מודה הוא דאין במשמעות השטר אלא שנים ישבע:

אין הודאה מן הטענה. כלומר שאינה ממין הטענה מפני שההודאה בקרקעות היא ונהי נמי דשטרא לית ביה משמעות אלא שנים מ''מ כיון שהודה בשלישי הוי ליה כאלו נכתב בשטר והכפירה הוי במטלטלין וש''מ דאין הודאת קרקעות מביאה לידי שבועה:

ובעי הש''ס עלה מפני כו'. טעמא דפטור משבועה שאין ההודאה ממין הטענה הא אם ממין הטענה היא חייב והרי הכא במתני' לא כהודיה ממין הטענה היא בתמיה שהרי אין לה שטר והיא טוענת מאתים והוא [מודה] מנה והוי ממין הטענה ואמאי לא מחייבינן ליה שבועה אם אין לה עדים:

ומשני הכא כ''ע מודים שהוא חייב לה מנה. שהרי אין יכול לכפור באותו מנה שהטוען אחר מעשה ב''ד לא אמר כלום ועכ''פ מנה יש לה וכיש לה שטר על מנה דמיא והוי ליה שיעבוד קרקעות והיא תובעת ממנו מנה אחר והמוציא מחבירו עליו הראיה:

מכאן ואילך. אם הם טוענין על היותר מלוה אומר חמש והלוה אומר שלש:

כסף סילעין. שטר שכתוב סלעין דאינון ונמחק הסך אין פחות משנים:

נשמעינה מן הדא רבי יוסי בר בון מביא ראיה מהאי מתניתא דהודאת שיעבוד קרקעות אין מביא לידי שבועה:

מודה חביבי בשטר. רב קרי ליה לר''ח חביבי שהיה דודו כדאמרינן בעלמא. וכדמפרש ואזיל שאם הוציא שטר על החמשים מודה הוא דאין לו אלא חמשים ואין נשבע על השאר משום דשטר הוי ליה שיעבוד קרקעות וכשם שאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות כך אין הודאתן מביאה לידי שבועה:

ולא שמיע דאמר ר' אילא וכו'. ודחי לה הש''ס האי ראיה דקאמר ממתני' דשנים אוחזין למד דלא היא דהתם שבועה זו לאו משום העדאת עדים היא דהא כי היכי דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי דשניהן מוחזקין לפנינו ומן הדין שיהו חולקין בלא שבועה אלא תקנת חכמים היא שלא יהא אדם תוקף בטלית שעל חבירו כו' כדי לחלק עמו והילכך רמו רבנן שבועה עלייהו כי היכי דלודו אבל הכא למלוה אית ליה סהדי על החמשים וללוה לית ליה סהדי שאינו חייב לו אינך החמשים וכופר בכל בהן מיקרי:

וזה וכו'. וכן חבירו אנן סהדי דמאי דתפיס דידיה הוא וקתני נשבע שאין כולה שלו כלומר שכל א' נשבע שאין לו בה פחות מחציה ואנו מעידין שיש לו בה מקצת ומחייבין לחבירו שבועה על השאר דהיינו החצי שכל אחד מעכב לעצמו אלמא דהעדאת עדים במקצת מחייבו שבועה כהודאת פיו:

משנים אוחזין בטלית למד ר' חייא רבה. מהך מתני' למד דיניה דהעדאת עדים מחייבתו שבועה כהודאת פיו דהרי זה שתופס בחציה כמביא עדים שחציה שלו דאנן סהדי דמאי דתפיס דידיה הוא והלה אומר כולה שלי וכופר בכל הוא:

ר' יוחנן אומר אינו נשבע על השאר. דאין העדאת עדים כהודאת פיו:

נשבע על השאר. כדין מודה במקצת הטענה דהעדאת עדים כהודאת פיו דמיא:

טענו מנה. ראובן היה טוען לשמעון מנה וכפר בו הכל והביא ראובן עדים על חמשים והך דר' חייא רבה בריש שנים אוחזין ואיידי דמקשי לקמן למתני' מייתי לה הכא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source